חלק ב – משמעות

קולמוסים רבים נשברו בניסיון למצוא משמעות באוסטרקונים הנושאים דימויים של חיות מואנשות. משימה זו קשה במיוחד מכמה סיבות: ראשית, ייחודיות הנושאים וסטייתם מן הקנון הרשמי מעמידים לרשות המחקר מלאי מוגבל להשוואה. כך, למשל, כיצד ניתן להבין את משמעותו של אוסטרקון עליו ניתן לראות היפופוטם על צמרת של עץ, כאשר המקבילה היחידה המוכרת נמצאת על-גבי פפירוס אניגמטי שמקורו אינו ידוע (ibid: 249, Pl. 22b)? שנית, עקב אופיו הנייד של המדיום והעובדה כי אוסטרקונים רבים הועברו למוזיאונים ואספנים ללא חפירה מדעית מסודרת, עולות שאלות רבות בנוגע להקשר בו ראוי להבינם – באיזה הקשר שימשו? האם נמצאו בתוך בית, קבר או מקדש? ראוי אף לציין כי רבים מהאוסטרקונים שנחפרו בשנות ה-20 בתחומי הכפר נמצאו בשלבי הרבדה משנית, בין אם במפולות בתים ובין אם בערמת פסולת גדולה שנמצאה מדרום לתחום המגורים, ולא באתרם. כמו כן, גם ההקשר הרחב יותר של חלק מהאוסטרקונים איננו ברור – האמנם כולם הגיעו מדיר אל-מדינה בתקופה הרעמססית, כפי שמקובל לייחס? או שמא חלקם הגיעו מאתרים אחרים במצרים ובתקופות שונות? תשובות לשאלות אלה היו יכולות לספק לנו בסיס יציב יותר לניסיונותינו לעמוד על פשרם של הממצאים הללו (Babcock 2014:6–7; Vandier d’Abbadie 1946:1). 

במחקר רווח כינוי לקבוצת האוסטרקונים הנדונה בעבודה זו הוא "Satirical Ostraca" (Vandier d’Abbadie 1946:68; Flores 2004:233–234; Podzorski 2015:30;Babcock 2014:6). פרשנות הסצנות השונות כסצנות סאטיריות נשען על שני מאפיינים מרכזיים של האוסטרקונים. האחד, היות הציורים חיקוי או פארודיה המתייחסת לסצנות מתוך הרפרטואר הרשמי והמלכותי, תוך החלפת אנשי האצולה או המלוכה בבעלי חיים מפורש במחקר כביקורת או לעג (Vernus 2013:107; Houlihan 1991:32-33). השני, אופיין הייחודי של החיות המצוירות, ובמקרים מסוימים החלפת התפקידים במסגרת יחסי הכוחות הטבעיים בין טורף לנטרף, מהווים בסיס לפרשנות הדימויים כבעלי ביקורת חברתית. כך, למשל, בני המעמדות הנמוכים – העכברים – זוכים לשירותם של בני העילית החתוליים. חשוב לציין כי חלק מנושאי הציורים נראים מתאימים יותר לשמש כסאטירה מאשר נושאים אחרים. כך האוסטרקונים המציגים את מלחמת החתולים בעכברים, ושירותם של החתולים את בני האצולה העכברים מהווים לא אחת דוגמה למלחמת מעמדות ולסאטירה חברתית (Flores 2004:235). בד בבד, יש חוקרים המצביעים על כך שבתקופה הרעמססית, שבמסגרתה נוצרו ככל הנראה רוב האוסטרקונים הללו, וביתר שאת בימי השושלת ה-20, התרחשו שינויים פוליטיים וחברתיים אשר העמידו את הסדר החברתי כולו בספק (Vernus 2013:107; Houlihan 1991:36). באופן זה ניתן לפרש כי חומר סאטירי ביקורתי של אמני הקברים של המלכים מהווה סמן מובהק של תסיסה חברתית כזו, אשר באה לידי ביטוי גם בדמות שביתות ומחאה בימי רעמסס ה-3 (Babcock 2014:25). 

כך, במסגרת הנימוקים התומכים בפרשנות זו נטען כי האמנים של דיר אל-מדינה יצרו את הדימויים הללו על מנת 'לשחרר קיטור', ולצמצם במידת מה את הרגשות השלילים כלפי האליטה. פרשנות זו מקבלת חיזוק אף מהקבלתם של חלק מהאוסטרקונים בהם מצוירים קופים לחפצים דומים מתקופת אל-עמרנה, אשר פורשו כפארודיה על תמונותיו של אחנאתון (Flores 2004:244). אף-על-פי-כן, בחינת האופן שבו אמני דיר אל-מדינה מציגים עצמם בקבריהם מלמדת כי הם ראו עצמם כאליטה, כך שבתור שכאלו קשה להאמין כי מתחו ביקורת חריפה עליהם-עצמם (Babcock 2014:8, 21–22). גם חפצי-הקופים של ימי אחנאתון מפורשים לעיתים כצעצועים תמימים ולא כביקורת על המלך (Flores 2004:244). נקודה נוספת המטילה ספק באופי הסאטירי של האוסטרקונים, ונוגעת להבנתו של המכלול כולו, היא שבעוד שלחלק מהדימויים ניתן לייחס בקלות משמעות סאטירית, הרי בחלק לא מבוטל מהם גישה זו הרבה יותר בעייתית (Babcock 2014:32). 

פרשנות אחרת אותה מפתח פטריק הוליהן (Patrick Houlihan) בספרו "Wit & Humour in Ancient Egypt", רואה באוסטרקונים הללו ובפפירוסים המציגים סצנות דומות ביטוי של הומור, שעשוע ובידור. בפרשנותו משחזר הוליהן את חיי קהילת האמנים של דיר אל-מדינה, ומתאר את יצירת האוסטרקונים ההומוריסטיים כתחביב של אנשי הקהילה בשעות הפנאי. העובדה שהמדיה על גביהם נעשו ציורים אלה – הפפירוסים והאוסטרקונים – עשויים מחומרי זולים וזמינים למדי, קשורה לטענתו לאופיין הקליל והמיידי של היצירות. אופי קליל זה מתבטא גם בקיומם בכפיפה אחת של נושאים קנוניים לצד נושאים חדשניים ומקוריים (Houlihan 2001:61–63). ככלל, נראה שניתן לתמצת את הגישה ההומוריסטית במילותיו של הוליהן עצמו בתארו את המצרים הקדמונים: "The ancient Egyptians were a cheerful and fun-loving people who dearly appreciated a good laugh" (ibid: 62). חוקרים נוספים התייחסו לפן ההומוריסטי הרווח בחלק נכבד מהאוסטרקונים, אך בה בעת ציינו כי לא ניתן לקבוע זאת לגבי כל האוסטרקונים (Flores 2004:252). בקריאתה המחודשת של הסצנות הפורנוגרפיות ובעלי החיים המואנשים בפפירוס טורינו, מציעה ארלט דוד (Arlette David) כי הדמויות הגרוטסקיות המעורבות באקטים המיניים הינם האמנים עצמם. קריאה זו מדגישה את האופן המבודח והקליל בו הרשו לעצמם האמנים להציג עצמם בהקשרים פחות רשמיים, כדוגמת פפירוסים ואוסטרקונים. קריאה שכזו אף תומכת בפרשנות ההומוריסטית של סצנות העולם ההפוך, הן לאור הופעתן המשותפת עם הסצנות הפורנוגרפיות והן כביטוי נוסף לחוש ההומור המושחז של תושבי הכפר (David 2023: 45–47). 

פרשנות אחרת מתייחסת אל האוסטרקונים כאיורים של סיפורים עממיים (folktales), או משלים (fables). לטענת פלורס, החזרה השיטתית של נושאים קבועים הן על גבי האוסטרקונים והן על גבי הפפירוסים המצוירים, מצביעה על קיומם של סיפורים המוכרים בבסיסם. עוד היא טוענת כי העובדה שטקסטים של סיפורים אלה לא קיימים או לא השתמרו אינה מספיקה כדי לערער על רעיון זה, שכן לרוב סיפורי עם ומשלים עוברים כמסורת מדוברת ולא כתובה, במיוחד בחברה שבה שיעור האוריינות נמוך למדי. מבחינתה, האוסטרקונים המצוירים שימשו כעזרי המחשה, או אילוסטרציות, אשר העצימו את חווית הבידור וההאזנה לסיפור או למשל: "Perhaps the ostraca, as portable images, enhanced the audience’s entertainment, with the smaller ones passed hand to hand during the telling of a tale" (Flores 2004:252). 

התומכים בפרשנות זו ניסו להתאים קטגוריות ספציפיות מבין האוסטרקונים לסיפורים המוכרים מטקסטים מצריים. אולם, עקב נטייתם של סיפורי עם לעבור מתרבות אחת לשכנתה, הרמזים לקיומו של סיפור כזה או אחר נמצאו לא פעם מחוץ לגבולותיה של מצרים הקדומה. כך, למשל, לפי האגיפטולוגית אמה ברונר-טראוט (Emma Brunner-Traut), עדויות לקיומו של סיפור מלחמת העכברים בחתולים פזורות בכל רחבי המזרח הקדום (Brunner-Traut 1979: 14). נראה שהנושא מוצא ביטוי לא רק במקומות שונים, כי אם גם בתקופות שונות במצרים עצמה, לרבות תקופת הממלכה החדשה, התקופה הרומית והתקופה הקופטית. מקורות יווניים מספרים על אודות חתול אשר שובר את הבטחתו ומביא למסע נקמה רחב היקף של העכברים נגד החתולים. לזמן מה ידם של העכברים על העליונה והם זוכים לעמדת כוח לא רגילה, אך בסופו של דבר היוצרות מתהפכות והסדר הטבעי שב אל כנו (Babcock 2014:28–29;Flores 2004:235–236). טקסטים ספרותיים אחרים מהתקופה, גם אם אינם כוללים בעלי חיים, מתארים את היפוכם של סדרי עולם מוכרים בצורת היפוך מעמדות. כאלו, למשל, הם 'הנבואות של נפרטי' (The Prophecies of Neferti) ו'דברי התוכחה של איפוור' (The Admonitions of Ipuwer), אשר השתמרו על-גבי פפירוסים מהשושלות ה-18 וה-19 בהתאמה (Babcock 2014:30). אין זה מופרך להאמין שאותו הלך רוח מחשבתי שבעקבותיו נכתבו יצירות אלה, מצא את ביטויו גם במדיום הציור של אותה תקופה (Flores 2004:237). 

סיפור עממי נוסף נקשר בדימויים של בעלי החיים הרועים את טרפם, בין היתר משום שהופעתו של דימוי זה נמשכת גם לאחר התקופה הרעמססית. אוסטרקון אחד המציג בעל חיים כלבי, המזוהה לעיתים כשועל או צבוע ורועה גדי קטן, נקשר במיוחד לאחד ממשלי איזופוס. במשל זה, עז הנתונה לחסדיו של זאב מבקשת ממנו לנגן לה כדי שתרקוד לפני מותה. בסופו של דבר נגינתו של הזאב מביאה להצלתה של העז בידי הרועה וכלביו. בין אם משל זה היה מוכר במצרים בתקופה זו ובין אם לאו, ייתכן שסיפורים בעלי רוח דומה עומדים בבסיסם של ציורים אלו (ibid: 240). 

שני אוסטרקונים המציגים מפגש בין חתול לבין קוף עשויים לתמוך בתיאוריה הרואה בסצנות הללו איור של סיפורים המועברים בעל פה. באוסטרקון אחד, המתוארך לשושלת ה-20 מדיר אל-מדינה, ניתן לראות חתול האוחז בידו מקל מוציא לשון לקוף היושב מולו ואוכל פרי. מעל שתי הדמויות ניתן לראות ציפור הפורשת כנפיה מעל קן עם ביצים (Babcock 2014: Pl. 46; המוזיאון המצרי בברלין 21443). האוסטרקון השני מציג קוף המגיש דבר מה לחתול המושיט לעברו את ידו (MMA 60.158, איור 4). מספר חוקרים הציעו כי אוסטרקונים אלה ממחישים מיתוס אודות האלה תפנות, המוכר רק בטקסטים של התקופה הגרקו-רומית, במאות הראשונות לספירה. המיתוס מספר כי תפנות, הבת וה"עין" של אל השמש רע לבשה צורת חתול או לביאה, וברחה למדבריות נוביה. במטרה להשיבה, שלח רע את תחות בדמות קוף בעקבותיה, וזה סיפר לה משלי חיות כדי להרגיעה. לאחר שנרגעה, חזרו השניים למצרים בעוד שתחות ממשיך לבדר את תפנות בסיפוריו. על-פי מיתוס זה, יש המפרשים את החתול והקוף באוסטרקונים כדמויותיהם של תפנות ותחות בעת המפגש ביניהם. הציפור מזוהה לעיתים כדמותה של נחבת ולעיתים כאחת הדמויות ממשליו של תחות העוסק בנשר ובחתול, אף-על-פי שהקן והביצים לא תואמים פרשנות זו. כמובן שהפער הכרונולוגי בין התקופה שבה צוירו האוסטרקונים הללו לבין הזמן שבו המיתוס הועלה על הכתב מעלה קשיים בזיהוי ודאי של המיתוס, אך אין זה בלתי נמנע שדווקא האוסטרקונים הללו מהווים עדות לקיומו של המיתוס כבר בימי הממלכה החדשה (Flores 2004: 250-251). 

מסקירה קצרה זו עולה כי קשה לשלול או להוכיח כל אחת מהאפשרויות שהוצעו בנוגע לפשרם של האוסטרקונים. כמובן, קיימת האפשרות שכל הפרשנויות יכולות להתקיים גם יחד. ייתכן כי חלק מהאוסטרקונים נוצרו למטרות הומור ושעשוע, חלק המחישו סיפורים וחלק ביטאו סאטירה פוליטית. כך או כך, על מנת לנסות ולהכריע בין הפרשנויות השונות שהוצעו כפתרון לשאלת האוסטרקונים המצוירים, אציע להרחיב את נקודת המבט ולבחון את ציור בעלי החיים המואנשים כפעילות אנושית, אשר מוצאת ביטוי בתרבויות ובתקופות שונות.