בין הווה לעבר

​

בהתרגשות רבה, אנו שמחים לשתף אתכם את הגיליון הראשון של כתב העת "באתרם". כתב העת, שהוא פרי יוזמה שהיא כולה סטודנטיאלית, נולד מתוך הרצון להעצים את קהילת הסטודנטים והסטודנטיות של המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים באמצעות יצירתה של במה משותפת לשיח רעיוני, הצגה ראשונית של עבודות מחקר, יצירה אומנותית ודיון ביקורתי בעולם הרחב של המחקר הארכיאולוגי. גיליון זה, שהינו תוצר  תהליך עבודה ממושך, מציג בפני הקוראים מבחר מיצירותיהם והגיגיהם של תלמידי המכון תוך התייחסות ליחס המורכב שבין ההווה והעבר, ויחסנו הרפלקטיבי כארכאולוגים המביטים בימינו אנו על השרידים שהותירו אלו שהיו פה לפנינו. בין דפי הגיליון נשזרים יחדיו יצירות אומנותיות לצד רעיונות מחקריים ומתודולוגיים, מחשבה על ימי קדם לצד התבוננות בהתרחשויות עכשוויות במכון.

ביצירה הפותחת את הגליון, "כלים באתר בנייה", עמרי גנשרוא מזמינה אותנו להתהלך עמה בגבעה הצרפתית בירושלים, להתבונן בחפצים מושלכים על הקרקע – בדלי סיגריות לצד כלים פרהיסטוריים – ולתהות על הקשר שבין הרס ובנייה, עבר והווה, וחלקה של התרבות חומרית בכך. יצירה זו, המעוררת אותנו לחשוב על המשמעות שיוצקים ארכאולוגים על העבר בכתיבתם מן ההווה, פותחת את הדלת למאמר הבא בגיליון, סיפור קצר מאת ג'וליאן הירש שכותרתו "If It Was Only a Matter of Time". סיפור זה, המתאר מסע עתידני בזמן, מעלה תהיות על האופן בו נוצרות עמדות ועובדות ארכאולוגיות, ומה תורם להשתמרותן במחקר. שירה של עמרי גנשרוא המוצג לאחר מכן, תחת הכותרת "עצי הגנטיקה", ממשיך בקו זה ומציג נקודת מבט אינטימית על האבולוציה של האדם והצורך האנושי לנדוד. בשיר קצר זה מהרהרת עמרי כיצד דחף הנדודים גורם לנו להרחיק, וכיצד המקום החדש אליו הגענו משנה אותנו, את מנהגינו ואת שפתנו.

מה המשמעות של אמנות בת חלוף על קירות מחלקה שמהותה העיסוק בחומרי? כיצד אמנות קדומה יכולה לספק השראה ליצירה בת זמננו? בשלושת הקטעים הבאים בגיליון, מציגה מאיה אבני את ה-"שיפוציור", אירוע צביעת הקירות של אגף הפרהיסטוריה הישן במכון שנערך לפני תחילת עבודות שיפוץ האגף המתקיימות בימים אלה. אירוע זה, שנוזם בידי מאיה וסווטה מצקביץ', כלל יום ארוך של ציור וגרפיטי על קירות הבניין, ובמהלכו סטודנטים מהמחלקה ואורחים נוספים התייצבו כדי ליצור אמנות זמנית על קירות שסופם להיהרס. בגיליון, מאיה מציגה את האירוע ומראיינת את אנה קסטיוק, סטודנטית בבצלאל שבאה "להתארח" באירוע השיפוציור, על האופן בו עולם המחקר הארכאולוגי משפיע עליה כאמנית. ראיון מקסים זה בין סטודנטית לארכאולוגיה וסטודנטית בבצלאל שואל שאלות עכשוויות על הקשר שבין ארכאולוגיה ואמנות והיחס ביניהן.

העיסוק באומנות, והניסיון לקשר בין תחומים הנדמים ממבט ראשון כרחוקים, בא לידי ביטוי בצורה מרתקת גם במאמר העוקב בגיליון. מאמרו של דור היימברג, "עולם הפוך באתרו", לוקח אותנו לכפר האמנים דיר אל־מדינה מתקופת השושלות ה־18 ועד ה־20 שבמצרים, דווקא דרך הפריזמה יוצאת הדופן של סין הקדומה. בדרך בטוחה ומשעשעת, מנחה אותנו דור בזמן ובמרחב, ונוגע בשאלות האם וכיצד רשאים אנו כחוקרים מודרניים להשוות בין תרבויות מרוחקות, ומה ניתן ללמוד מיצירותיהם של אומנים מתקופות ותרבויות מגוונות. הזיקה שבין המחקר המודרני לבין פרשנותנו על העבר נדון גם במאמר העוקב, "The Denisovan in the Room", בו נדב משעול מעלה את השאלה כיצד ניתן לזהות את האדם הדניסובי במחקר הפרהיסטורי. בתוך כך, הוא מציף בעיות מתודולוגיות בזיקה שבין אנתרופולוגיה פיזית ומחקר DNA קדום, ודן באופן שבו זמינות ושיתוף מידע משפיעים על יצירתו של הידע הארכאולוגי. 

שני הטקסטים החותמים את הגליון נכתבו לזכרו של פרופ' אילן שרון ז"ל, מורה ומנחה שעזב אותנו לאחרונה והטביע את חותמו על תלמידות ותלמידי המכון לדורותיהם. בחיבור הקצר "שיחות עם חרסים" מתכתבת מיכל מוניץ עם שירו של נתן יונתן "איש איש ושמו", תוך הצגת אנקדוטה משיעור המבוא לארכאולוגיה בהנחייתו של אילן, המאפיינת את משנתו כמורה. היבט זה מדמותו של אילן מודגש היטב גם במאמר העוקב מאת יולי גחט, "סכימת ההקשרים האינסופית". בחיבור אישי זה מיטיבה יולי לתאר את דרכו של אילן בהוראה, ואת חוויותיה מולו כסטודנטית, החל מימיה הראשונים בלימודי התואר הראשון ועד לתואר השני שלה תחת הנחייתו של אילן.

גיליון זה לא היה יוצא אל הפועל לולא עזרתם של רבים שסייעו בשלבי הורתו, למן שלב היוזמה הראשונית על יצירת כתב עת סטודנטיאלי ועד לפרסום הסופי. על אלה נמנים בראש ובראשונה חברי ועדת תלמידים-מורים במכון, אורית פלג-ברקת, יוסי זיידנר ונתן וסרמן, וכן חברי הועדה בעבר, ארלט דוד ואורי דוידוביץ'. עידודם, סבלנותם ועצותיהם החשובות של חברי הועדה היוו חלק מרכזי בבניית כתב העת, והערכתנו על כך רבה. דברי תודה שלוחים בזאת גם למרצים וחוקרים מן האוניברסיטה ומחוצה לה, שהסכימו להשקיע ממרצם ולתרום מידיעותיהם בקריאת מאמרי הסטודנטים שנשלחו למערכת כתב העת, והחוו עליהם את דעתם במלוא כובד הראש. תודתנו הרבה שלוחה  לגרפיקאיות הנהדרות, יובל, עלמה ודנה, אשר עבדו מעל ומעבר למצופה, וחיברו בחן וברגישות בין המילה הכתובה ומקומה על הדף (גם אם הדיגיטלי). לבסוף, נודה גם לנור ג'וויחאן ומרכוס חורי, על שסייעו בתרגום כותרות כתב העת לשפה הערבית. 

עם פרסום הגיליון הראשון, אנו מקווים כי הוא אינו אלא המילה הראשונה בלבד, וכי הוא יהווה סנונית ראשונה לגיליונות מרתקים נוספים שיבואו אחריו. אנו קוראים לכלל הסטודנטים וחברי קהילת המכון לקרוא ולהגיב, לשתף ולבקר, ולקחת חלק בשיח הארכיאולוגי במכון באמצעות 'באתרם'.

 

המערכת